אח. איזה כיף זה להיות עובדת מדינה.
למעלה מ-20 ימי חופש בשנה, 30 ימי מחלה, ימי מחלת הורה, מחלת בן זוג, מחלת ילד, ימי בחירה (חופש נוסף באחד מעשרות ימי החג והמועד של היהודים, הנוצרים, המוסלמים, הדרוזים ועוד כמה שלא קוראים להם) וימי הצהרה (כשסתם לא מתחשק). מנגנון קידום זוחל, הטבות "לסקטור" בבנק דיסקונט ועוד כהנה וכהנה.
בתמורה, צריך בעיקר לבוא לעבודה (דבר מעיק לכשעצמו). השאר כבר מניע את עצמו איכשהו. המימונה שחלה היום היא כמובן יום בחירה ולכן הנוכחות די דלה. גם מי שכבר טרח והגיע יכול לעסוק בשלל עיסוקים מגוונים. יש מי שיוצא לארוחת צהריים ממושכת מחוץ למשרד, יש מי שסתם מקשקש עם החבר'ה על החופשה המסעירה של פסח. אחרים טוחנים את הטלפון, או אפילו מנמנמים להם מול המחשב. או כותבים פוסטים, כמוני.
שלא תבינו אותי לא נכון, זה לא שעובדי מדינה לא עושים כלום. הם עושים די הרבה. חלקם אפילו עושים דברים מאוד חשובים. הם רק פורסים את זה על פני הרבה מאוד זמן. חלק לא מבוטל מהם אף חדור תחושת שליחות ורצון לשרת את הציבור כמיטב יכולתו (גם אם יש אלפי גורמים שמפריעים בדרך ואינם בשליטתו או שהרצון לשרת את הציבור פשוט אינו עולה בקנה אחד עם הרצון של הציבור). זה גם לא העדר בעל בית ברור ומוחשי (לפחות לא הסיבה היחידה) הוא שגורם להם לעבוד בעצלתיים.
לדעתי הסיבה המרכזית לתופעות האלה היא ניהול לקוי. ניהול לקוי של עובדים, של הכישורים שלהם, של הזמן שלהם. אולי תהיתם אם כך מדוע לא משפרים פשוט את איכות המנהלים בשירות הציבורי. אך כאן בדיוק טמונה הבעיה:
א. השכר שמשלמים במגזר הציבורי ובעיקר ברמות הזוטרות ודרגי הביניים הוא נמוך מאוד. נמוך בצורה מעליבה. השחיקה של המערכת לעומת זאת גבוהה עד גבוהה מאוד כך שאין פלא שאחרי זמן לא רב העובדים הטובים ביותר, חדורי שליחות ככל שיהיו, פשוט עוזבים למגזר הפרטי.
ב. ראשי המגזר הציבורי, הלא הם נבחרינו היקרים, משמשים דוגמא ומופת בהתנהגותם האישית-ציבורית. ואם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר?
-
ברוכה הבאה לממלכת הבלוגיאדה.
אפילו שאני במגזר הסמי ציבורי אני מזדהה איתך כמובן. -
ואני עדיין חושב שהסיבה העיקרית שהמגזר הציבורי נראה כמו שהוא נראה היא שהכסף הוא לא של אפאחד. בגוף פרטי יש מישהו אחד שמשלם את המשכורת, והיא יוצאת מהכיס שלו, ולכן הוא מרגיש כשהעבודה נעשית בלתי יעילה. במגזר הציבורי, בהגדרה, זה לא קורה, ולכן לאפאחד לא אכפת.
בשורה התחתונה, כפי שאמר פעם איזה אדם סמית' אחד, התועלת האישית היא המניע הטוב ביותר בשביל להגיע לתוצאה יעילה ככל האפשר.
-
תודה על הברכות אדר. לקח לי קצת זמן להגיב…
שאול א. - יש לי חדשות בשבילך. גם במגזר הפרטי יש מקומות רבים של חוסר יעילות. ותועלת אישית היא נגזרת של הרבה מאוד דברים.
-
נתחיל מברכות נסערות על ההצטרפות שלך ליצרני הרעש.
שאול א. - לא ראית "המשרד" אף פעם? בחייך. -
כולכם זונות
הפרק האחרון של "המשרד" לא נפתח לי! -
ברכות על הבלוג. שטיפת המוח הצליחה.
אבל דחילק - למה את קוראת לו "שאול א."? שאול יספיק, שלא לדבר על לימונצ'יק. :-) -
איזה קטע, השארתי אתמול תגובה עם הכתובת של הבלוג במקום השם ולהפך (מבלבל הסדר שלהם כאן).
בכל מקרה, בעקבות התגובה של אח שלו חשבתי שאם אחקטן יגיב כאן הוא בעצם יהיה "אח שלו" וזה יהיה מבלבל. -
שחר - מילים כדורבנות.
רק עכשיו הבנתי למה התכוונת בתגובה השניה… במייל הבנתי את זה איכשהו לבד.אח שלו - שאול א. זה הכינוי שלו. אני לא אשמה שיש לו פטיש לשמות ארוכים ומסורבלים. גם לך אני קוראת אח שלו…
8 תגובות
רסס לתגובות עבור פוסט זה
Trackback link: http://www.puzi.info/blog/27/trackback/