גלובס פרסמו מאמר על הצעה מהפכנית של אמא עובדת לעשות משהו עם כמות ימי החופש הבלתי נסבלת של ילדים במוסדות החינוך השונים (93 ימים ליתר דיוק). בתגובה הביאה הכתבת ציטוט מנצח מפיו של ד"ר ארז סיניבר, ראש החוג לכלכלה במכללה למנהל. האיש והאגדה.
"נשים רבות לא יוצאות לעבודה כי אין מי שישמור על הילדים, או שלא משתלם להן לשלם למישהו שיעשה זאת. יותר נשים יצאו לעבוד, יהיו פחות השלמות הכנסה, התוצר יעלה, גם בעקיפין: נשים שיוצאות לעבוד קונות יותר בגדים, וכשיש משכורת נוספת רמת החיים עולה, קונים יותר דברים הביתה."
מצד שני, למה כבר אפשר לצפות מאיש שאומר צמיחֵה (tzmihe אם מישהו לא מצליח לקרוא את הניקוד הקטן כל כך) באופן עקבי??
אם להיות ענייניים לרגע, 93 ימי חופש הם כרבע מהימים בשנה. לנוכח מצב התלמידים שלנו במבחני ההשוואה הבינלאומיים, אולי כדאי היה לנצל חלק מהימים האלה ללמד עוד קצת. אבל אז חוזרים לבעיה המוכרת של איכות כוח ההוראה, שהוא כידוע מן המשובחים. מה שמוביל אותנו שוב לדילמה של הביצה והתרנגולת, או העדפת תקציב הביטחון על פני כל היתר. מה שלכשעצמו יוצר אצלי כאב ראש קיומי שמוביל בתורו לצורך עז בעוד יום חופש.
הרי צריך קצת זמן לקנות עוד בגדים כדי להימנע ממחשבות רציניות מדי.
אני בכל זאת אישה עובדת.
-
tzmiche, הרגת אותי
-
חבל רק שהפרופסור הנכבד לכלכלה לא מכיר את פרדוקס הזמן-כסף שכל אישה עובדת מתחילה מכירה: ככל שאת עובדת יותר יש לך יותר כסף, אבל פחות זמן ללכת לבזבז אותו. ככל שאת עובדת פחות יש לך יותר זמן להסתובב ולקנות, אבל אין לך כסף לבזבז. כאילו דה, זה כלכלה 101 :)
תתחדשי על הבלוג, נחמד כאן מאוד.
-
פעם צריך יהיה לעשות רשימה של המילים שמרצים באוניברסיטה מתעקשים להגיד לא נכון.
תודה נון, ברוכה הבאה. ותודה גם על הבלוג הנפלא שלך.
-
ימי החופש הם לא רק לילדים, אלא גם למורים.
הורים (ובעיקר הורות) הולכים להיות מורים, כדי שיהיו להם גם 93 ימי חופש, והם יוכלו להיות עם הילדים. זה מין עניין של ביצה ותרנגולת. -
לי היתה פעם מרצה שהיתה אומרת 8 פעמים בשיעור "ניקול קידמן", עם דגש על ה"מן".
5 תגובות
רסס לתגובות עבור פוסט זה
Trackback link: http://www.puzi.info/blog/42/trackback/