גלובס פרסמו מאמר על הצעה מהפכנית של אמא עובדת לעשות משהו עם כמות ימי החופש הבלתי נסבלת של ילדים במוסדות החינוך השונים (93 ימים ליתר דיוק). בתגובה הביאה הכתבת ציטוט מנצח מפיו של ד"ר ארז סיניבר, ראש החוג לכלכלה במכללה למנהל. האיש והאגדה.
"נשים רבות לא יוצאות לעבודה כי אין מי שישמור על הילדים, או שלא משתלם להן לשלם למישהו שיעשה זאת. יותר נשים יצאו לעבוד, יהיו פחות השלמות הכנסה, התוצר יעלה, גם בעקיפין: נשים שיוצאות לעבוד קונות יותר בגדים, וכשיש משכורת נוספת רמת החיים עולה, קונים יותר דברים הביתה."
מצד שני, למה כבר אפשר לצפות מאיש שאומר צמיחֵה (tzmihe אם מישהו לא מצליח לקרוא את הניקוד הקטן כל כך) באופן עקבי??
אם להיות ענייניים לרגע, 93 ימי חופש הם כרבע מהימים בשנה. לנוכח מצב התלמידים שלנו במבחני ההשוואה הבינלאומיים, אולי כדאי היה לנצל חלק מהימים האלה ללמד עוד קצת. אבל אז חוזרים לבעיה המוכרת של איכות כוח ההוראה, שהוא כידוע מן המשובחים. מה שמוביל אותנו שוב לדילמה של הביצה והתרנגולת, או העדפת תקציב הביטחון על פני כל היתר. מה שלכשעצמו יוצר אצלי כאב ראש קיומי שמוביל בתורו לצורך עז בעוד יום חופש.
הרי צריך קצת זמן לקנות עוד בגדים כדי להימנע ממחשבות רציניות מדי.
אני בכל זאת אישה עובדת.
תגובות אחרונות