מאי 2009

זהו הארכיון החודשי עבור מאי 2009

ככל שאני הולכת ונחשפת אל מאחורי הקלעים של עולם העיתונות (בעיקר זו הכלכלית) אני נעשית יותר ויותר משוכנעת שהמסקנה שהגעתי אליה בעבודת הסמינריון שלי על הצנזורה באינטרנט בסין נכונה מתמיד. רבים סברו שהפתיחות הגוברת לעולם של סין, כמות המידע הבלתי נדלית על גבי רשת האינטרט האינסופית והתחזקות מעמד הביניים והמודעות הציבורית לזכויות אדם, יביאו בהליך איטי יותר או פחות להפחתת הצנזורה ובסופו של דבר גם (אי"ה) לדמוקרטיה. אך הסברה שהעליתי בעבודה היא שלמרות גלי הביקורת הנוקבת כלפי הצנזורה הנוקשה למדי באינטרנט בסין, בעיקר מצד פעילי שמאל וזכויות אדם, בפועל מדינות המערב הן שהולכות וצועדות במרץ לכיוונים דומים ולא ההיפך.

ישנן דוגמאות לא מעטות לצנזורה המופעלת גם במדינות שאנו אוהבים לכנותן מפותחות, ועל ידי חברות רב לאומיות שמקורן במדינות אלה. ואני לא מתכוונת לצנזורה של חברות כמו יאהו וגוגל בסין תחת האיצטלה של מילוי חוקי המדינה בה הם פועלים, אלא לצנזורה של חברות מסחריות משיקולים כלכליים מסחריים. דוגמאות כמו זו של  AOL שצינזרה מיילים של לקוחות החברה המעבירים ביקורת עליה.

ובדיוק לדוגמאות כאלה של צנזורה ממניעים מסחריים אני מכוונת. אקט שהוא חמור לכשעצמו, אך חמור שבעתיים כאשר החברות המסחריות בהן מדובר הן כלי תקשורת שאמורים להיות "כלבי השמירה של הדמוקרטיה". ואט אט מסתבר שמדובר בחבורת פודלים מכשכשי זנב במקרה הטוב, ודגים חרשים-עוורים-ואילמים במקרה הרע.

כבר רבות נאמר על הכרזת המלחמה שיצא בה עיתון דה-מרקר כנגד בנק הפועלים ופרשת שרי אריסון כנגד בנק ישראל. אשר הגיע לשיאים חדשים כאשר עמוס שוקן, המו"ל של קבוצת הארץ ודה-מרקר פרסם בעיתונו מאמר חריף כנגד בנק הפועלים, תוך שהוא מתיימר לתת "גילוי נאות" על האינטרסים הכלכליים המעורבים בסיפור. בתגובה פרסם הבוקר גלובס מאמר דעה מטעם אחד הדירקטורים בבנק הפועלים, המשיב לשוקן.

אין לי כוונה להכריע בסכסוך הזה, אלא רק להסב את תשומת לבכם לעובדה שמה שאנחנו צורכים מדי יום כחדשות, אינו בהכרח חדשות אובייקטיביות ולעיתים אף מדובר ב"חדשות" מטעם. ועוד שתי דוגמאות קטנות ל"עיתונות במיטבה":

1. ביום א' פורסם באתר כלכליסט מאמר ראשי על הסכמות לגמול השתלמות שההסתדרות הצליחה להגיע אליהן, כאשר הכיתובית זעקה שמדובר בידיעה בלעדית. במקרה, אבל ממש במקרה, גלשתי יום לפני כן באתר של הסתדרות עובדי המדינה וראיתי שם ידיעה על כך שפורסמה 3 ימים קודם לכן. מה גם ששמעתי על כך מחברים לעבודה. טוקבק לכתבה ששלחתי למערכת ובו כתבתי שזו לא בדיוק ידיעה בלעדית אם זה פורסם באתר הסתדרות עובדי המדינה לא פורסם, והכיתובית "בלעדי" מופיעה בכתבה עד היום.

2. אתמול פורסם בדה מרקר ראיון עם בארי טאף, מנהל חטיבת השווקים (לשעבר מחלקת מט"ח)בבנק ישראל אך בכותרת הראיון, שגם פורסם באתר ככותרת המרכזית של היום, וגם בכותרת המשנה, הוכתר בארי טאף כמנהל מחלקת המטבע בבנק. למי שלא מכיר, מנהל חטיבת השווקים הוא אחד התפקידים החשובים בבנק, האחראי על ניהול יתרות המט"ח של המדינה בין היתר, ומתוקף כך הוא גם חבר הנהלת הבנק. לעומתו, מנהל מחלקת המטבע, הוא אדם הרבה פחות חשוב בהיררכיה של הבנק ואחראי על הנפקת מטבעות ושטרות ועיצובם. גם טוקבק שכתבתי על כך שבושה ששניים מהכתבים הבכירים בדה מרקר (ארלוזורוב ואבריאל), החתומים על הראיון, לא הצליחו לברר את תפקידו האמיתי של בארי טאף (או שאינם יודעים מהו) לא פורסם מעולם וגם כאן לא תוקן הפרסום עד היום.

יתכן שזה לגיטימי שמערכות העיתונים לא רוצות לפרסם טוקבקים המציגים אותן באור מגוחך, עוד לא החלטתי בנושא, אבל נראה לי שמן הראוי לפחות לתקן את הליקויים בידיעות שלהן.

תגיות: , , ,

כן, לא הייתי כאן כמה זמן. מצטערת. פשוט היה ריק ועמוס ועסוק וללא שום זמן פנוי לחשוב מחשבות והגיגים.

עופרי אילני כתבה בהארץ על לידות בבית והדרישה של משרד הפנים לקבל הוכחות חותכות לעצם קיום הלידה לצורך רישום הרך הילוד במרשם האוכלוסין. הכתבה קצת חד-צדדית מאחר שהיא מביאה בעיקר סיפורים של לידות בית מוצלחות ושמחות ותגובה לקונית של משרד הפנים.
בטוקבקים, גם אם נתנו ביטוי לשני הצדדים, היה לתחושתי רוב משמעותי למתנגדים לדרישת משרד הפנים להוכחות בטענה שזו דרישה דרקונית ולא הגיונית שנועדה סתם להתעמר באזרח הקטן כי אפשר.

ומה שיש לי להגיד על כל זה, זה שזה מה שנראה לכם לא הגיוני?? שמשרד הפנים מתעמר בכ-500 משפחות שבחרו ללדת בביתן? וזה שמשרד הפנים באמצעות הרבנות מכריח כל זוג שרוצה להינשא בארץ להביא הוכחות שהאישה בתולה זה לא נראה לכם לא הגיוני??? ועוד אפילו לא התחלתי לדבר על מה שעושים למי שרחמנא ליצלן רוצה להתחתן עם בן דת אחרת, או שהוא סתם לא נחשב מספיק יהודי בעיני הרבנות. על השוואת אורך האף כבר שמעתם??

תגיות: , , , ,

אה, אתם בעצם לא אוהבים את המכוניות ליסינג שלכם שאתם יכולים לחרוש איתן את הארץ לאורכה ולרוחבה? אתם לא אוהבים להתייחס למכוניות המשפחתיות שלכם כמו ג'יפ ארבע על ארבע שאף גבעה סלעית לא קטנה עליו? אתם בכלל לא אוהבים לאכול כל יום במסעדה אחרת בהרצליה פיתוח. הרי אין כמו האוכל של אמא.

גם בנייד המגניב והחדיש שלכם אתם בעצם לא כל כך אוהבים לדבר. מה אנחנו בעצם רוצים מכם? הרי בבית רק בזק!

 

חייו של הייטקיסט מסכן.