טיול

פתאום בבת אחת הרגשתי שקפצה עלי הזקנה.

תמיד הרגשתי בגרות נפשית שמעבר לשנותי (בצדק או שלא בצדק), אבל פתאום התחוור לי שהגוף שלי כבר לא מה שהיה פעם.

לפני שבוע יצאנו כמה חברים לטיול באזור קיבוץ עין גדי. את הלילה העברנו באוהלים בחניון צאלים ולמחרת בבוקר טיפסנו במעלה הר צרויה שלמרגלותיו שוכן קיבוץ עין גדי. מהר צרויה ירדנו אל תוך שמורת נחל ערוגות. המסלול היה קשה מהצפוי ואחרי שנאנחנו לרווחה בסוף העליה התלולה, הופתענו לגלות שהירידה, תלולה למדי גם היא, היתה קשה לא פחות.

כבר בטיול הרגשתי ששינה באוהל כבר לא מה שהיתה בשבילי פעם. למחרת בבוקר קמתי בבוקר עם גוף מאובן לחלוטין. פשוט לא יכולתי לזוז. כל השבוע האחרון היה גם הוא מלחמת התשה עם תשישות הגוף. אחרי חופש של שבוע שבו בעיקר קרסתי מול הטלויזיה, פשוט לא הצלחתי לחזור לשגרה.

למרות ההכרה הפתאומית בשינויים הפיזיים, באופן משונה משהו, השעון הביולוגי עוד לא מתקתק מספיק חזק כדי שאשמע.
אולי גם זה יבוא מתישהו.