ילדים

ארכיון הפוסטים בעלי התגית ילדים

גם לפני שהפכתי לאמא בעצמי, וכשהייתי די בטוחה שילדים זה ממש לא בשבילי, אחד הדברים שיותר מרתיחים אותי זה הורים חסרי אחריות.

היום, בעודי נוסעת במהירות של כ-90 קמ"ש באחד הכבישים הפריפריאליים של ירושלים הוביל אב חרדי 5 או 6 ילדים בגילאים שונים, שנראה שהגדול שבהם לא היה גדול מ-13-14, לחצות את הכביש הסואן במקום לא מסומן כשהם מדלגים מעל משוכת גדר ההפרדה. זאת למרות שישנו מעבר חציה מוסדר בצומת המרומזר כ-100 מ' משם. כאמור, אני והרכבים האחרים שעטנו במהירות גבוהה מאוד.

◊ ◊ ◊ ◊

בנימה אחרת לגמרי, כמו שפרשת אפליית הבנות המזרחיות בעמנואל הזכירה לכולנו, המתח הבין-עדתי ממשיך להתקיים בישראל של 2010. כמזרחית שנולדה להורים שגדלו בפנימיות שנוהלו בידי אשכנזים, ולכן שמענו בבית יותר מוזיקה קלאסית מזוהר ארגוב, אום כולתום ואפילו בועז שרעבי גם יחד, ובעלת חזות מטעה, אני לפעמים מצליחה לדלג בין העולמות. אבל לפעמים הפערים המנטליים מכריעים גם אותי.

אני לא מבינה למה זה ברור לכל אשכנזי שלפני שנוגעים בתינוק חייבים לשטוף ידיים בגלל החיידקים, אך כשזה מגיע לשטיפת כלים או סוגים אחרים של ניקיון עושים הנחה לחלק מהחיידקים (זה לא כולל יקים כמובן…). למה כשמארחים אותי משתמשים בסט הכלים "היפה" של האורחים ומלגלגים שאני "בלבוסטה" כשאני עוזרת לפנות את הכלים בסיום הארוחה - דבר שהוא ברור מאליו בעולם ממנו אני באה - אבל מצפים שאני אפתח קרבה כנה ואתייחס כבני בית כשמתארחים בביתי. למה לפתוח מתנות ליד הנותן ולעשות מזה "סיפור גדול" ובכלל להשוויץ בכל דבר שרק אפשר כדי לגרום לאחרים לקנא בך נחשב נימוסים טובים, אבל כל כך הרבה דברים אחרים שאצל מזרחים נחשבים לסתם שמחת חיים נחשבים כלא מנומסים. והפער שבעיני אולי הכי גדול, כשמזרחים אומרים "לא" קטן בשקט לאנשים שהם רוצים לכבד, הם בעצם מתכוונים ל"לא!!!!" גדול (!) אבל לא רוצים להעליב.

אז בבקשה, לא תודה. פשוט לא!!!

תגיות: , ,

אחד הדברים היותר נחמדים בהורות הוא היכולת לחוות מחדש מעט מחוויות הילדות היותר נחמדות שלך.

אתה קורא לילד שלך סיפור שאהבת או שר לו שיר שמזכיר לך ילדות ומתמלא בעונג.

אתמול נתקלתי בשיר הזה שאהבתי בתור ילדה, שתמיד חשבתי שהוא בכלל סיפור ולא ידעתי שהולחן ע"י שלמה גרוניך ושרה אותו חווה אלברשטיין:

אישה באבטיח / נורית זרחי

אישה אחת, גרה בתוך אבטיח גדול נורא
היו לה שני שרפרפים וכסא ומנורה
היא חתכה לה חלון וחצבה לה סלון
ותלתה שם תמונה והכניסה ארון
וחתול שיצוד עכברים היא גידלה בפינה
ופתאום הסתיימה העונה

הלכה לה אותה האישה
לחפש לה דירה חדשה
היא חקרה שאלה
לא מצאה שום דבר
רק חדרון בתוך גזר
ארוך, ארוך אבל צר

מעכשיו לא היה לה מקום לסלון
ולכן היא חתכה מחצית הארון
והכניסה רק רבע כסא וחתול ושרפרף
מעצמה היא בקושי הצליחה לדחוק את האף

משום מה אני זוכרת שזה היה הרבה יותר ארוך ועם עוד כמה בתים שהיא ניסתה בדרך, אבל אולי זה התארך לי בזיכרון ממרחק השנים.

דרך אגב, אם מישהו מכיר ספר שירים שנדמה לי שקראו לו "שירים שילדים אוהבים במיוחד", ספרון דק כמעט בצורת ריבוע. אני זוכרת שהכריכה היתה בצבע ורוד עם ריבוע לבן באמצע, אבל ההורים שלי זוכרים משהו ירוק. היו בו את השירים: מה עושות האילות, מקהלה עליזה, יש לי אחות שקוראים לה ליבי, חמש שנים למיכאל, האישה באבטיח ועוד כמה שאני לא זוכרת. השיר האחרון בוודאות היה עייפה בובה זהבה. אם מישהו זוכר, תכתבו לי בבקשה.

תגיות: , ,

בימים האחרונים שמתי לב שבתוך המולת הרעש התמידית שבוקעת מחצר גן הילדים שנמצא ממש מול החלון שלנו, מן העבר השני של הגינה, בוקעת שירה אדירה במסווה של קולות ילדים תמימים. אתמול זה היה "התקוה". גם היום, אבל לא לפני ששרו מלאי עזוז את הפזמון החוזר של "יפיופה" של אייל גולן:

יפיופה, בואי אלי
תני לי נשיקה על השפתיים
יפיופה, בואי נעוף, הלילה, לשמיים

עכשיו, מזל שהם לא מכירים את שאר מילות השיר, הנה בית לדוגמא:

אולי את מתביישת אולי פוחדת מאהבה
הקשיבי לליבך אל תסרבי לו נערה
תני לרגשות לפרוח
לאהבה הושיטי יד
חבקי אותי בכל הכוח
האם רק פעם אחת

אז נכון שאלה הם פני הדור, ומוזיקה מזרחית שולטת בכיפה, וסביר להניח שזה מה ששומעים אצלם בבית או בטלויזיה, או באירועים משפחתיים כאלה ואחרים. אבל מעבר למסרים הספק שוביניסטיים-אלימים החבויים בשיר (בבית הראשון יש גם "סימנים של מבוכה", "נוגעת לא נוגעת, משאירה אותי לבד" וכו' וכו') אין ספק שיש בו מסרים מיניים בוטים. ובעיני זה מאוד צורם שילדים בני 3-4 צורחים מסרים מיניים מלוא גרון.

נראה לי שגם אם היו צורחים את "סליחות" של לאה גולדברג זה היה צורם לי לא פחות:

באת אלי את עיני לפקוח,
וגופך לי מבט וחלון וראי,
באת כלילה הבא אל האוח
להראות לו בחושך את כל הדברים.

בהערת אגב אומר שגם שירת ההמנון בצעקות היתה מאוד לא נעימה בעיני ועוררה בי חלחלה ועיקום אף השמורים למחזות פאשיסטיים מילטריסיים שהורגלנו בהם כל כך במדינה הזו. אבל ניחא, את זה אני עוד יכולה לקבל. הרי יום העצמאות רק חלף לא מזמן.

תגיות: , , ,

ריק

עבר המון זמן מאז הפוסט האחרון שלי (לא שהיו כל כך הרבה כאלה גם קודם). כמעט 7 חודשים אם לדייק.

כל כך הרבה זמן שלקחו לי בערך 3 שבועות לשחזר איך נכנסים למצב עריכה בבלוג.

היה לי ריק בפנים. אחר כך היה ריק עם הרבה עבודות ללימודים והרבה עומס בעבודה. ככה שהיה קל יותר לסבול את הריק.

גם עכשיו די ריק. אבל הלימודים כמעט נגמרו וגם העומס בעבודה כמעט והתפוגג לו לגמרי. אני מנסה להציל שאריות ולשמור קצת למחר, קצת למחרתיים.

לא תמיד זה מצליח.

די משונה שריק גם עכשיו. הרבה דברים קורים ברקע. או שלא כל כך ברקע.

בעיקר הריון די מתקדם והרבה חששות מהעתיד לבוא. אין לי ממש כוח להרחיב בנושא אבל בטח גם זה יקרה מתישהו.

מעניין אם עוד נשאר כאן מישהו בכלל.

תגיות: , , ,

כן, לא הייתי כאן כמה זמן. מצטערת. פשוט היה ריק ועמוס ועסוק וללא שום זמן פנוי לחשוב מחשבות והגיגים.

עופרי אילני כתבה בהארץ על לידות בבית והדרישה של משרד הפנים לקבל הוכחות חותכות לעצם קיום הלידה לצורך רישום הרך הילוד במרשם האוכלוסין. הכתבה קצת חד-צדדית מאחר שהיא מביאה בעיקר סיפורים של לידות בית מוצלחות ושמחות ותגובה לקונית של משרד הפנים.
בטוקבקים, גם אם נתנו ביטוי לשני הצדדים, היה לתחושתי רוב משמעותי למתנגדים לדרישת משרד הפנים להוכחות בטענה שזו דרישה דרקונית ולא הגיונית שנועדה סתם להתעמר באזרח הקטן כי אפשר.

ומה שיש לי להגיד על כל זה, זה שזה מה שנראה לכם לא הגיוני?? שמשרד הפנים מתעמר בכ-500 משפחות שבחרו ללדת בביתן? וזה שמשרד הפנים באמצעות הרבנות מכריח כל זוג שרוצה להינשא בארץ להביא הוכחות שהאישה בתולה זה לא נראה לכם לא הגיוני??? ועוד אפילו לא התחלתי לדבר על מה שעושים למי שרחמנא ליצלן רוצה להתחתן עם בן דת אחרת, או שהוא סתם לא נחשב מספיק יהודי בעיני הרבנות. על השוואת אורך האף כבר שמעתם??

תגיות: , , , ,